כולנו מכירים תקופות בהן אנו מדוכאים או מדוכדכים מעט. אנשים לרוב חשים כך כאשר החיים מפעילים עליהם לחץ גדול או כבד מדי. השימוש היומיומי במונח "דכאון" מתייחס לרוב למקרים בהם אירועי חיים רווי מתח מתישים את כוחותינו, או כאשר אנו מתמודדים עם מצב משברי כלשהו. דוגמאות לכך יכולות להיות התמודדות עם מערכות יחסים מתוחות בבית או בעבודה, עומס רב מדי או מורכב של מטלות יומיומיות, או מצבי משבר כגון שינוי מקום עבודה או מגורים, גירושין, וכדומה. נוספים לכל אלו הינם כמובן המקרים בהם אדם חווה עצב עמוק או תחושת חסר כתוצאה מאובדן כלשהו בחייו. (אובדנו של אדם אהוב, פיטורים מכאיבים וכיוב). תקופות אלו של דכדוך או עצב כתוצאה מאובדן הינן תקופות קשות, בהן סיוע של מערכת תמיכה קרובה או שיחות עם איש מקצוע יכולות לסייע לעמוד בהן ולשרוד אותן.
דכאון, אינו רק תחושה זו של עצב, אבל או מתח. הדיכאון הקליני בא לידי ביטוי ברמות שונות מקל ועד חמור, ותסמיניו משפיעים על מערך החשיבה, הרגש וההתנהגות של האדם כמו גם על מצבו הפיסי, בהתאם לחומרת המצב. הוא מאופיין במצב רוח שפוף ומתמשך, בחוסר אנרגיה, חוסר יכולת לחוש הנאה או ערך. ובחוסר עניין כללי. הדיכאון "שודד" מהאדם את עצמו. הוא מחזיק אנשים כשבויים בתוך עצמם. דכאון מוביל לתחושת ערך עצמי ירוד, להרגשה כי אין כל טעם לדברים, הוא מלווה לרוב בחוויות של ביקורת עצמית קשה, התבודדות חברתית, וחוסר בטחון. האדם המדוכא חש עייף, עצוב, מבולבל, מפוחד ואשם, וכלל מערך חייו וסביבתו מושפעים ממצבו. אנשים הנמצאים במצב של דכאון חשים חוסר אונים ופחד עצום. הם מרגישים כי אינם מסוגלים להתמודד עם חייהם, לארגן אותם ולנהל אותם כרצונם. העתיד נראה חשוך, מפחיד וחסר תקווה, ויתכנו מצבים בהם האדם אינו רואה עוד טעם להמשך חייו. מחשבות אובדניות כלליות או קונקרטיות עלולות ללוות מצבי דכאון שונים. לכל אלו מתלוות פעמים רבות גם תחושות של אשמה ובושה על המצב, ואמונה של האדם כי הסביבה אינה יכולה להבין את המתרחש בליבו. כך עלול להיווצר מצב בו האדם המדוכא מפנים את רגשותיו, מתרחק מחברים או בני משפחה ומעצים את תחושת הבדידות והסבל אותה חווה. ברמה הגופנית יתכנו חרדות בריאותיות, תנודות בתאבון ובמשקל, כאבים גופניים ללא ממצא פיסיולוגי מוסבר, הפרעות וקשיי שינה, קשיי ריכוז או זיכרון וכיוצא באלו.
הסיבות לדיכאון הינן רבות ומורכבות ונובעות ככל הנראה משילוב בין נטיות ביולוגיות – תורשתיות לבין האופן בו גדל האדם, המשפחה בה גדל, אירועי חיים קשים ומורכבים וההתמודדות השונה איתם, ונסיבות חייו של האדם בעבר ובהווה לאורך שנותיו, מילדות ועד בגרות. עבור כל אדם מתקיים מארג סביבתי - נפשי- ביולוגי שונה, ולכן כל מקרה של דכאון שונה בנסיבותיו ובאירועים אשר הולידו אותו. ישנם מקרים בהם נוכל לזהות "טריגר" בהווה אשר הוביל למצב של דכאון, ובמקרים אחרים, התחושה היא כי הדיכאון הינו פנימי יותר, ואינו תלוי בטריגר חיצוני בהווה.
את הדיכאון אפשר לחוש בדרכים שונות ובעוצמות שונות. אחת התגובות המכשילות ביותר בקרב אנשים הנוטים ללקות בדיכאון הינה ההסתגרות בתוך עצמם, ונשיאת המשא הכבד על כתפיהם בלבד. הדיכאון ניזון מן הבושה והחשאיות, ובמילים אחרות, ההבעה והיכולת לדבר את הדיכאון "ולתקשר" אותו הינה אויבו הגדול של הדיכאון ולמעשה הדרך להתחיל ולהתמודד עמו. הפניה לאיש מקצוע, ולטיפול רגשי עשויה להיות עניין מכריע במסגרת הסיוע להשגת החלמה. לעיתים, בנוסף לשיחות עם איש מקצוע, נדרש יעוץ פסיכיאטרי וסיוע תרופתי על מנת לעזור לאדם לחלץ עצמו מן המצב אליו נקלע. שיחות עם איש טיפול, מציעות חלל בו יכול האדם להשמיע את קולו ולהיות מושמע בכבוד. הטיפול הנפשי, כולל יצירת פתיחות לכל אשר מטריד ברמה האישית והרגשית, והתמודדות עם מצבי חיים שונים. מפגש עם זיכרונות ורגשות כואבים וקשים הינו דבר אשר רובנו מנסים להימנע ממנו. פגישות עם איש טיפול, המכיר היטב את מורכבותה ונפתוליה של הנפש, מסייעות לאדם במאבקו עם פחדיו, מחשבותיו ותחושותיו. האדם המטפל חובר לכאביו הרגשיים של הפונה לטיפול ומנסה להבין ביחד אתו את נסיבות חייו ואת עולמו הפנימי, במטרה לבנות יחדיו את העוצמה הרגשית לה הוא זקוק בכדי לחיות את חייו באופן חופשי ושלם יותר. התמודדות עם חיינו הפנימיים, האישיים והבין אישיים הינה משימה מורכבת עבור כולנו. היכולת "לצרף" אדם נוסף, למסע אותו אנו עוברים בחיינו, מאפשרת לאדם הפונה לעזרה "לחשוב את מחשבותיו בשניים", ובכך להרחיב את יכולת ההתמודדות שלו ובסופו של דבר להעצים את כוחותיו בדרך ליציאה מהדיכאון.