טראומה מוגדרת במילון כפגיעה פיסית או נפשית הגורמת נזק ממושך לאדם ומגבילה או משנה את התנהגותו. מעצם רוחבה של ההגדרה ניתן לראות כי מדובר על מגוון רב ורחב של ארועי חיים אפשריים. טראומה הינה למעשה ארוע חד פעמי או מתמשך שהנפש אינה יכולה להתמודד עימו או "לעכלו". זהו ארוע היוצר שבר או קטיעה בנפשנו, כך שלא ניתן לחשוב אותו, להבין אותו או להיות עימו "בקשר" נפשי. ישנם מצבים קשים - חד פעמיים (פטירת ילד, או הורה בגיל צעיר, משבר כלכלי חריף, פיגוע קשה וכו) ו/או מתמשכים, כגון פגיעה מינית מתמשכת, חוויות של שבי וכליאה, או חווית השואה, אשר כמעט ולא ניתן לחוותם מבלי להיקלע למצב נפשי קשה מאוד או טראומטי. מצבי טראומה מתמשכים וחמורים עלולים להשפיע על מבנה האישיות כולה ולייצר שינוי אישיותי כולל ומורכב. האירוע הטראומטי, כאילו "נבלע" בתוכנו בשלמותו ואינו הופך לחלק אינטגרלי מאיתנו. כך מסתובבת החוויה הטראומטית בנפש כמעין גוף זר, מבלי שעברה תהליך של "עיכול" או אינטגרציה.
חשוב לציין כי הפרשנות של האדם היא זו הקובעות האם הארוע יחווה כטראומטי או לא. לדוגמא – תאונת דרכים קלה תחווה אצל האחד כארוע לא נעים, ואילו אצל האחר כארוע המייצר שבר בנפש (טראומה). חשוב מאוד לזכור כי גם מצבי חיים "נורמטיביים ופשוטים" לכאורה, עלולים לייצר בנפשינו חוויות טראומטית. ניתן למעשה לומר כי כמעט ולא קיים אדם אשר אינו נושא בנפשו צלקות טראומטיות כאלו ואחרות, בעקבות ארועי חיים שונים, מילדותו ובמהלך בגרותו. טראומות רבות נחוות לרוב כפגיעה ביחסים בין האדם לעולם ולקרובים לו. בינו לבין הוריו, בני זוג, ילדיו וכו. לעיתים קיימים מצבים מתמשכים בהם קיימת חוסר הלימה בין האדם (הילד לדוגמא) לבין הוריו, כגון במצבים רגשיים מסויימים, אשר הוזנחו (אפילו ללא כוונה מודעת על ידי ההורה) העלולים לייצר בנפשו של הילד ואחכ המבוגר אזור טראומטי מסויים.
מה קורה לנפש באזורי הטראומה?
הגדילה וההתפתחות מתרחשות תמיד במצב של תנועה. ומכוונות תמיד לקראת שלבי חיים חדשים. כאשר מתרחשת טראומה, הקוטעת את הרצף הנפשי, המערכת כולה מתארגנת על פיה ונוצר שיווי משקל נפשי חדש. בשלבים הראשוניים שלאחר חווית הטראומה, מתרחש בנפש מעין תהליך של התנתקות מחווית הארוע.– לניתוק זה תפקיד השרדותי. "על האדם להציל את עצמו – ולא להיות עסוק בחוויה הרגשית". ניתן להמשיל זאת לאדם ההולך ביער ונתקל בנמר – אם "יתבזבז" זמן בלהרגיש את המצב ולחשוב עליו – הוא עלול להיטרף על ידי הנמר – ולכן בשלב הראשון עליו לברוח. רק לאחר מכן ניתן יהיה לחשוב על הארוע או להרגיש אותו. אולם כפי שציינתי, במידה והארועים נחווים כקשים מדי עבור הנפש, והיא אינה יכולה להתמודד עימם, החוויה הרגשית מתנתקת מזכרון הארוע, ולעיתים זכרון הארוע כולו נמחק כליל. כיוון שמדובר על ארוע או ארועים קשים ולעיתים רבות מתמשכים, כך שאין יכולת לשאת אותם, נוצרים בנפש מעין "נתקים". החוויות הבלתי נסבלות "נדחות" כביכול על ידי הנפש ו"נשלחות" לאזורים שאין לאדם יכולת מודעת ונגישה לתקשר איתם. האיום והפחד מפני הזכרון (המנותק כעת) של הארוע הוא כה גדול, עד כי הנפש עושה ככל שביכולתה על מנת שלא להיות בשום מגע עם הכאב הנפשי והשבר שהארועים הטראומטיים יצרו. כך משקיעה הנפש אנרגיה ומשאבי נפש רבים בנסיונות להתגונן מפני הטראומה והמנעות מהכאב הצפוי במידה והחוויה הרגשית של הטראומה תחדור לתחומי התודעה.
עולה אם כן השאלה, מה רע בכך? הטראומה "נעלמה" והכל חוזר למסלולו. ובכן, הצרה היא שהטראומה לא באמת יכולה להמחק מרישומי הנפש. היא איננה נעלמת באמת, וכך היא מסתובבת בגופנו כנטע זר ומתקיף, וחוזרת אלינו בצורות שונות ומשונות, הבאות לידי ביטוי בדרכים שונות כגון : בדכאון וחרדה, רוגזנות ותוקפנות, סף תסכול נמוך, רגשות אשמה ובושה, בעיות סומטיות (המתבטאות בגוף ללא ממצא פיסי), קשיי שינה לא מוסברים, או שינה לא מספקת, קהות רגשית, סיוטי לילה, פלאשבקים וכו. על מנת להמנע ממפגש עם הכאב הנפשי הכרוך בפגישה עם ארועי חיים קשים וטראומטיים, עלולה הנפש להתארגן במבנה חדש – לרוב הגנתי מאוד, קשיח, עם נטייה להשרדות, קהות חושים, המנעות וצמצום רגשי ובדידות רבה. האדם חווה פעמים רבות תחושה של זרות בחייו, כאילו "אינו חי ממש את החיים" אלא עובר על ידם. הוא חווה חשדנות וחוסר אמון כלפי אנשים או חוסר יכולת לסמוך על איש.
המחיר שהנפש משלמת עבור חיים בצל הטראומה הינו כבד וקשה. אחת הדרכים המעמיקות והמומלצות להתמודד עם אזורי נפש "בלתי נגישים" אלו הינו פניה לטיפול נפשי. במהלך הטיפול נפתחות אט אט דרכים להתקרב לאזורים אלו, לגעת בהם ולעבד אותם. זהו תהליך לא פשוט ועלול להיות מלווה בכאב נפשי ממנו מנסה הנפש להתחמק כל חייה. מטרתו של המטפל לעזור וללוות את המטופל ולצעוד יחד איתו בתהליך. חשוב לזכור כי לצד הקושי, תהליך הטיפול מזמן עבור הפונה מסע מרתק, מלא בהזדמנויות חדשות לקראת עצמי חי ועשיר יותר. בעזרת הקשר היחודי הנוצר בין המטפל למטופל בטיפול, מתרחשת דרך המאפשרת עם הזמן קיום של חיים נעימים, חופשיים וטובים יותר.